Kidouchine
Daf 19b
הלכה: כָּל מִצְוַת הָאָב עַל הַבֵּן כול'. מִצְוֹת שֶׁהָאָב חַייָב לַעֲשׂוֹת לִבְנוֹ. לְמוֹהֲלוֹ לִפְדוֹתוֹ לְלַמְּדוֹ תוֹרָה וּלְלַמְּדוֹ אוֹמָנוּת לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַף לְלַמְּדוֹ לָשׁוֹט עַל פְּנֵי הַמַּיִם. לְמוֹהֲלוֹ. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. לִפְדוֹתוֹ דִּכְתִיב וְכָל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. לְלַמְּדוֹ תוֹרָה. וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם. לְלַמְּדוֹ אוֹמָנוּת. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וּבָחַרְתָּ בַחַיִים. זוֹ אוֹמָנוּת. לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. אֵימָתַי אַתָּה זוֹכֶה לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ מַשִּׂיא אֶת בָּנֶיךָ קְטַנִּים. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַף לָשׁוֹט עַל פְּנֵי הַמַּיִם. דִּכְתִיב לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶיךָ. מַה. לְמִצְוָה אוֹ לְעִיכּוּב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בַּר תָּרִימָה אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי אִימִּי. אָמַר לֵיהּ. פַּייֵס לְאַבָּא דְּיַסְבֵּינִי אִתָא. פַּייְסֵיהּ וְלָא קְבִיל עֲלוֹי. הָדָא אָֽמְרָה לְמִצְוָה. אִין תֵּימַר לְעִיכּוּב. הֲוָה לֵיהּ לְכוֹפְנֵיהּ. מְנַיִין שֶׁאִם לֹא עָשָׂה לוֹ אָבִיו שֶׁהוּא חַייָב לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ. תַּלמוּד לוֹמַר 19b אָדָם תִּפְדֶּה. וּנְמַלְתֶּם אוֹתָם. וְלִמַּדִתֶם אוֹתֶם. וְהוֹדַעְתָּ אַתָּה. לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה.
Traduction
C’est le devoir du père de circoncire son fils, de le racheter de la captivité, de lui enseigner la Loi, de lui faire apprendre un métier et de le marier (125)V. Schuhl, Sentences, p. 160.; R. aqiba ajoute: de lui faire apprendre à nager (126)Cf. Tossefta à ce traité, ch. 1.. Il doit le circoncire, comme il est dit (Lv 12, 3): Au huitième jour il circoncira la chair de son prépuce. Il doit le racheter de la captivité, comme il est dit (Ex 13, 13): tu rachèteras tout premier-né mâle parmi tes enfants. Il doit lui enseigner la Loi, comme il est dit (Dt, 11, 19): Vous les enseignerez à vos fils. R Ismaël a enseigné (127)J., Péan, 1, 1.: la Bible recommande l’exercice d’une profession manuelle par ces mots (ibid. 30, 19): tu choisiras la vie (128)Ce qui fait vivre.. Le père doit le marier, parce qu’il est dit (ibid. 4, 9): Tu les feras connaître à tes fils et à tes petits-fils; or, pour qu’un père puisse avoir le bonheur d’instruire ses petits-fils, il lui faut d’abord marier jeunes ses fils. Selon R. aqiba, un père doit aussi apprendre au fils à nager, parce qu’il est dit (ibid. 30, 19): pour que tu vives toi et ta postérité; le père doit avoir souci de faire échapper sa postérité au péril de se noyer. Est-ce que ces devoirs sont de simples recommandations religieuses, ou sont-ils des obligations, dont la non observance entraîne une pénalité? On peut répondre à cette question à l’aide du fait suivant: Bar-terouma se rendit auprès de R. Imi, et le pria d’engager son père à le prendre avec lui (pour l’instruire). R. Imi alla intercéder en faveur du fils; mais le père ne s’y engagea pas. Il résulte de ce fait que les devoirs en question sont recommandés, mais non obligatoires; sans quoi, R. Imi y aurait contraint le père de Bar-terouma. D’où sait-on que si le père n’a pas rempli envers son fils les devoirs en question, l’homme doit les remplir envers lui-même? C’est qu’il est écrit par exemple (Ex 13, 13): … parmi l’homme tu rachèteras; la redondance de cette expression indique que ce devoir incombe à l’homme, comme les expressions: vous circoncirez (Gn 17, 11) vous-même, ou: vous enseignerez (Dt 11, 19), ou: vous ferez connaître (ibid. 4, 9), ou: afin que tu vives (ibid. 30, 19), que tu protèges toi-même ta vie.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אימתי אתה זוכה לבניך. שאתה עושה מצוה וזוכה בהן:
קטנים. מרמז ולבני בניך דריש:
דכתיב למען תחיה וגו'. וזה נמי בכלל חיותיה הוא:
מה. לענין מאי איתמר אם למצוה או לעיכוב שכופין עליה ואלהשיאו אשה קאי והדומה דקראי אסמכתא בעלמא הוו אבל הני מילי אחריני דמפורש בהדיא בתורה דינן כשאר מצות עשה שבתורה. א''ל פייס לאבא. בשבילי שישיאני אשה:
אין תימר לעיכוב. היה לו לר' אימי לכופו להאב ולהטריחו עד שישיאו:
אדם תפדה. מיתורא דאדם דריש שעליו בעצמו מוטל אם אין אביו פודה:
ונמלתם את בשר ערלתכם. קרי ביה ונמלתם אתם אם לא מלו האב חייב הוא למול א''ע וכן ולמדתם עצמיכם וכן והודעתם אתם עצמיכם להשיא אשה וכן למען תחיה אתה בעצמך:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאָב זָכָה לַבֵּן בְּנוֹי בַּכֹּחַ בָּעוֹשֶׁר וּבַחָכְמָה וּבַשָּׁנִים. בְּנוֹי מְנַיִין יֵירָאֶה עַל עֲבָדֶיךָ פָּעֳלֶיךָ וַהֲדָֽרְךָ עַל בְּנֵיהֶם. בַּכֹּחַ. גִּיבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ וגו'. בָּעוֹשֶׁר. נַעַר הָיִיתִי וְגַם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֵּשׁ לָחֶם. בַּחָכְמָה. וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם. בַּשָׁנִים. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימִי בְנֵיכֶם. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא זָכָה לוֹ בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים כָּךְ הוּא חַייָב לוֹ בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים. וְאֵלּוּ הֵן. מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה מַלְבִּישׁ מַנְעִיל מַנְהִיג. הָדָא הוּא דִּכְתִיב יָחוּלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב. זָב וּמצוֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנוֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לֵב. זָב תָּשִׁישׁ. וּמְצוֹרָע עָזִיב. וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ בּוֹרִיי. נוֹפֵל בַּחֶרֶב קְצַר יָמִים. וַחֲסַר לֶחֶם מִסְכֵּן. כַּד אֲתָא שְׁלֹמֹה מִיקְטוֹל לְיוֹאָב אֲמַר לֵיהּ. אָבִיךָ גָּזַר עָלַי חָמֵשׁ גְּזֵירוֹת. קַבְּלִין וַאֲנָא מִיתְקַטִּיל. וְקַבְּלִין. וְכוּלְּהוֹן קָמִין מִן דְּבֵית דָּוִד. זָב הָיָה רְחַבְעָם. וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס לִירוּשָׁלִַם. מָאן דְּאָמַר. זָב. וּמָאן דְּאָמַר. אִיסְטְּנֵיס. מְצוֹרָע זֶה עוּזִּיָּהוּ. וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצוֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ. מַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ זֶה יוֹאָשׁ. וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מְלַמֵּד שֶׁהֶעֱמִידוּ עָלָיו בִּירָנִיּוֹת קָשִׁים שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אִשָּׁה מִימֵיהֶם וְהָיוּ מְעַנִּין בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּעַנִּין אֶת הָאִשָּׁה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וְעִנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו. וְעִינָּה גְּאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו. וְנוֹפֵל בַּחֶרֶב זֶה יֹאשִׁיָּהוּ. דִּכְתִיב וְיּוּרוֹ הַמּוֹרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מְלַמֵּד שֶׁעָשׂוּ גוּפוֹ כַכֲּבָרָה. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חִיצִּים יוֹרוּ בִּמְשִׁיחַ י֙י. וַחֲסַר לֶחֶם. זֶה יוֹיָכִין. וַאֲרוּחָתוֹ אֲרוּחַת תָּמִיד נִתְּנָה לוֹ וגו'.
Traduction
– On a enseigné ailleurs (129)(Eduyot 2, 9).: Par le mérite du père, le fils acquerra des ornements, de la force, la richesse, la sagesse, le grand nombre d’années (la vieillesse). On le sait pour les ornements, de ce qu’il est dit (Ps 90, 16): On aperçoit ton œuvre sur tes esclaves, et ta splendeur sur leurs fils; on le sait pour la force, comme il est dit (Ps 112, 2): Sa postérité sera forte dans le pays; on le sait pour la richesse, comme il est dit (ibid. 37, 15): J’ai été jeune et je suis devenu vieux, mais je n’ai pas vu de juste abandonné dont la postérité manquât de pain; On le sait pour la sagesse, parce qu’il est dit (Dt 11, 19): Vous les enseignerez à vos fils pour qu’il en soit parlé etc.; on le sait pour la vieillesse, parce qu’il est dit (ibid. 21): afin d’augmenter vos jours et les jours de vos fils. Comme le père fait bénéficier son fils de ces cinq objets, celui-ci lui est redevable, par reconnaissance, pour autant d’objets, savoir: il devra lui donner à manger, à boire, le vêtir, le chausser, le conduire. Par contre les défauts du père peuvent aussi influer sur l’état du fils, au nombre de cinq (130)V. Midrash Rabba sur (Lv ch. 16., comme il est dit (2S 3, 29): que ce sang retombe sur la tête de Joab et sur toute la maison de son père, que la maison de Joab ne soit jamais sans quelqu’homme découlant, ou qui ait la lèpre, ou qui s’appuie sur un bâton, ou qui tombe par l’épée, ou qui ait besoin de pain. Or, par ''découlant'' (gonorrhéen), on entend le faible; par ''lépreux'', on entend celui qui, a cause de sa laideur, est abandonné; par ''celui qui s’appuie sur un bâton'', on entend le paralysé d’esprit, sous sans intelligence; ''il tombera par l’épée'', ou verra ses jours diminuer; ''il aura besoin de pain'', faute de ressources. Lorsque Salomon se présenta pour tuer Joab, celui-ci lui dit: ''Ton père a prononcé à mon égard cinq condamnations; accepte-les, et je me tue''. Salomon les accueillit, et toutes se réalisèrent dans la maison de David (131)''Midrash sur (Nb ch. 23; B., Sanhedrin 48.''. Ainsi, Roboam était gonorrhéen, comme il est dit (1R, 12, 18): Le roi Roboam se hâta de monter sur un chariot, pour s’enfuir à Jérusalem; or, d’après les uns, l’emploi du ''chariot'' est un indice du mal dont il souffrait; d’après les autres, ce roi était faible asqenh'' et dut fuir. Ozias était lépreux, comme il est dit (2Ch, 26, 20): le roi Ozias était lépreux jusqu’au jour de sa mort. Joas était paralysé, puisqu’il est dit (ibid. 24, 24): Ainsi les Syriens exécutèrent sur Joas des jugements, comme on en prononce contre les femmes munies de béquilles (ou sorcières). Ceci prouve, enseigne R. Ismaël, qu’on avait dressé contre lui des violents célibataires, qui n’ont jamais connu de femme et ont voulu abuser de lui comme d’une femme. Ainsi, il est écrit (Os 5, 5): Aussi la fierté d’Israël témoignera contre sa face, en ce sens: Il violera en face celui qui est l’orgueil d’Israël. Josias tomba sous les coups du fer, comme il est dit (2Ch 35, 23) Et les archers tirèrent contre le roi Josias; or, dit R. Yohanan, ils percèrent son corps comme un crible. R. Ismaël a enseigné (132)''Cf. B., Taanit 22; et Midrash Rabba sur (Qo 1, 18).'': trois cents flèches seront lancées contre l’oint du Seigneur (le Messie). Enfin, Joaquin a manqué de pain, puisqu’il est dit de lui (2R 25, 38): Pour son entretien, un ordinaire continuel lui fut établi par le roi. – (133)''Suit un long passage, composé de plusieurs pages traduites: 1° en (Shabat 1, 5), 2° en (Pea 1, 1), 3° en (Berakhot 3, 3), 4° en (Pessahim 8, 1). Le présent texte a été corrigé à l'aide de celui du Shabat par Lonzano, dans ses notes éditées par S. Buber au recueil Haasif, (an 2, 1885), p. 325; ce savant fait remarquer combien de fois le texte du Shabat est préférable à celui du présent traité.''
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. סוף פ''ב דעדיות האב זוכה לבן כלומר זכות האב גורם לבן לה' דברים הללו כדדריש לה מקראי:
כך הוא. הבן חייב לאב באלו חמשה דברים כלומר דין הוא שיתחייב לו בשביל זה אף על גב דבלאו הכי חייב משום מצות כיבוד:
הדא הוא דכתיב יחולו וגו'. כלומר כי היכי דאמר הכא האב זוכה לבן בחמשה דברים כך מצינו נמי שאם האב אינו הגון מחייב לבניו בחמשה דברים כמו שנאמר ביואב שגזר דוד עליו ועל זרעו:
תשיש. תש וחלוש כח וגורם הזיבות תמיד:
עזיב. מכוער בהשחתת פנים מחמת הצרעת או שהוא נעזב לבדו כדכתיב בדד ישב ואלו שני דברים הן בהפוך מהזכות בנוי בכח:
ומחזיק בפלך בוריי. שוטה והפכפכן בדבריו ואינו עומד בדעתו כמו המחזיק בפלך:
נופל בחרב קצר ימים וחסר לחם מסכן. ואלו השלשה הן בהפוך מהזכות בעושר ובחכמה ובשנים:
קבלין. עליך ואנא מתקטל וקבלן שלמה כדדריש לה בבבלי פ' נגמר הדין כה דבר וכה ענני א''ל תרתי לא תעביד לי כו' וכולן נתקיימו בבית דוד:
מ''ד זב. איכא למ''ד דדריש מהאי קרא זב כדכתיב במרכבה ולשון מרכב הזב ואיכא למ''ד איסטניס ולנוס דריש כמי שנפשו קצה מכל דבר ונמאס:
מחזיק בפלך זה יואש. כדדריש ואת יואב עשו שפטים שעשו בו מעשה אשה המחזקת בפלך:
בירניות קשים. מלשון בריוני פריצים ועזי נפש ובעלי כח הרבה:
Kidouchine
Daf 20a
תַּמָּן תַּנִּינָן. אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. הַתְחָלַת הַמֶּרְחָץ אֵי זוֹ הִיא. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מִשֶּׁיַּתִּיר אֵיזוֹרוֹ. רַב אָמַר. מִשֶּׁיַּתִּיר מִנְעָלוֹ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָא יְלִיף שְׁמַע פַּרְשָׁתָה דְּבַר בְּרֵיהּ בְּכָל עֲרוּבַת שׁוּבְתָּא. חַד זְמָן אִינְשֵׁי וְעָאַל מִיסְחֵי בְּהָהֵין דֵּימוֹסִין דְּטִיבֵּרִיָּא. וַהֲוָה מִיסְתַּמִּיךְ עַל כָּֽתְפֵי דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אִנְחָר וּנְפַק לֵיהּ מִן דֵּימוֹסָא. אָמַר. כָּךְ הֲוָה. רִבִּי לָֽעְזָר בַּר יוֹסֵי אָמַר. שְׁלִיחַ מטי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. לֹא כֵן אַלְפָּן רִבִּי. אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. אָמַר לֵיהּ. חִייָה בְּנִי. וְקַלָּה הִיא בְעֵינֶיךָ. שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ פָּרָשָׁה מִבֶּן בְּנוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמְעָהּ מֵהַר סִינַי. מַאי טַעֲמָא. וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ וגו'. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי י֙י אֱלֹהֶיךָ בַּחוֹרֵב. כְּיוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי י֙י אֱלֹהֶיךָ בַּחוֹרֵב. רִבִּי חִזְקִיָּה בַּר יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם יָכוֹל אַתְּ לְשַׁלְשֵׁל שְׁמוּעָה עַד מֹשֶׁה שַׁלְשְּׁלָהּ. וְאִם לָאו תְּפוֹשׂ אוֹ רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן אוֹ אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן. גִּידּוּל אָמַר. כָּל הָאוֹמֵר שְׁמוּעָה מִשּׁוּם אוֹמְרָהּ יְהֵא רוֹאֶה בְעַצְמוֹ כְּאִילּוּ בַּעַל הַשְּׁמוּעָה עוֹמֵד לְפָנָיו. מַה טַעֲמָא. 20a אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֵּךְ אִישׁ וגו'. רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא. זֶה רִבִּי זְעִירָא. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֵית אֲנָן חָשִׁין עַל שְׁמוּעָתָה דְּרַב שֵׁשֶׁת דְּהוּא גַבְרָא מְפַתְחָא. וְאָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יָסָא. חַכִּם רִבִּי לְבַר פְּדָייָה דְּאַתְּ אֲמַר שְׁמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה אָֽמְרִין בִּשְׁמוֹ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
משיתיר איזורו. חגורו להפשיט מעליו בגדיו:
רבי יהושע בן לוי. היה רגיל לשמוע הפרשה מבן בנו בכל ע''ש פעם אחת שכח ונכנס לרחוץ במרחץ של טבריא:
אנהר. ונזכר בתוך המרחץ שלא שמע עדיין הפרשה מבן בנו ויצא לו מן המרחץ:
מה הוה. איך היה המעשה ר' דרומי אמר כך הוה שנכנס למרחץ נשען על כתיפו דר''ח ולא התחיל עדיין לפשוט בגדיו:
רבי לעזר בר' יוסי אמר שליח מנוי. כבר מופשט מבגדיו היה ואעפ''כ חזר ולבש ויצא וא''ל רבי חייא לא כן למדתנו רבינו אם התחילו אין מפסיקין וכבר התחלה היא משפשט בגדיו:
אם יכול את לשלשל השמועה. לחברם ולהזכירם כלם זה קבל מזה וזה מזה עד משה רבינו אמור וכלומר דמצוה לאומרו מפי השמועה בשם אמרה ודריש לה דכתיב והודעת לבניך ולבני בניך דור אחר דור וקבלה זה מזה עד יום אשר עמדת בחורב:
ואם לאו. שאין אתה יכול להזכירם כלם תפוס או ראשון ראשון האומרה או אחרון אחרון שקבלה כלומר דאע''פ כן יאמר בשם מי שיודע לאמרה בשמו כדמסיק דמצוה גדולה היא לומר הדבר בשם אומרו:
אך בצלם יתהלך איש. האדם יתהלך בעולם תמיד בצלם וזהו כשאומרים שמועה מפיו וכאלו צורתו וצלמו לנגדם הוא:
ואיש אמונים מי ימצא זה ר''ז. שלא אמר שמועה בשם אדם אא''כ נתאמת לו שבודאי מפיו יצאו הדברים:
לית אנן חשין. אין אנו צריכין לחוש לשמועות דרב ששת שהוא אומר בשם האומרן:
דהוא גברא מפתחא. שהוא סגי נהור ואפשר שהוא טועה ואינו בקי בהן בטביעת קלא:
חכים רבי לבר פדייא. וכי מכיר אתה לבר פדא שאתה אומר שמועות משמו משם האומרים לפניך משמו:
רבי יוחנן אמר משמו. ועל ר' יותנן אני סומך עצמי שודאי האמת הגיד:
מִצְוֹת שֶׁהַבֵּן חַייָב לַעֲשׂוֹת לְאָבִיו. אֵי זֶהוּ מוֹרָא. לֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. וְלֹא מְדַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ. וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו. אֵי זֶהוּ כִיבּוּד. מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה וּמַנְעִיל מַכְנִיס וּמוֹצִיא. מִן דְּמַאן. הוּנָא בַּר חִייָה אָמַר מִשֶּׁלְּזָקֵן. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. מִשֶּׁלּוֹ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָה. מְנַייִן אֲפִילוּ אָמַר לוֹ אָבִיו. הַשְׁלֵךְ אֶת הָאַרְנַקִי הָזוֹ לַיָּם. שֶׁשּׁוֹמֵעַ לוֹ. בְּהַהוּא דְּאִית לֵיהּ חוֹרָנִין וּבְעוֹשֶׂה הֲנָחַת רוּחוֹ שֶׁלְּאָבִיו. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. אֶלָּא שֶׁהָאִישׁ סִפֵּיקָה בְיָדוֹ. הָאִשָּׁה אֵינָהּ סִפֵּיקָה בְיָדָהּ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לָאֲחֵרִים עָלֶיהָ. נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּֽרְשָׁה כְּמִי שֶׁהִיא סִפֵּיקָה בְיָדָהּ לַעֲשׂוֹת.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מצות שהבן חייב לעשות לאביו. מורא וכיבוד:
ולא מדבר במקומו. בעמדו בסוד זקנים עם חביריו אל ידבר לפניו:
מן דמאן. הוא מאכילו ומשקהו משלו או משל אביו:
משל זקן. משל האב:
לא כן אמר ר' אבהו. אפילו אמר השלך את הארנקי הזו לים חייב לשמוע לו וקשיא אמ''ד משל האב:
בההוא דאית ליה חורנין. הכא במאי עסקינן כגון שיש לאב ארנקי אחרת מלא מעות כזו ורוצה ליתן לו מחיר שלו אלא שעכשיו רוצה שיעשה לו נחת רוח זה ולהשליך ארנקי זו לים:
אחד האיש ואחד האשה. חייבין במורא וכיבוד וא''כ למה נאמר איש אמו ואביו תיראו אלא שהאיש סיפוק בידו לעשות אבל האשה אין סיפוק בידה לפי שרשות בעלה עליה:
נתאלמנה או נתגרשה. מבעלה כמי שהיא כו' כלומר עכשיו חייבת כמו הבן במצות כיבוד שיש סיפוק בידה:
עַד אֵיכַן הוּא כִּיבּוּד אַב וְאֵם. אָמַר לָהֶן. וְלִי אַתֶּם שׁוֹאֲלִין. לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת דָּמָה בֶן נְתִינָה. דָּמָה בֶן נְתִינָה רֹאשׁ פַּטֵרכּוּלֵי הָיָה. פַּעַם אַחַת הָֽיְתָה אִמּוֹ מְסַטְּרָתוֹ בִּפְנֵי כּוּלֵי שֶׁלּוֹ וְנָפַל קוֹרְדִּקְסִין שֶׁלָּהּ מִיָּדָהּ וְהוֹשִׁיט לָהּ שֶׁלֹּא תִצְטָעֵר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. הַגּוֹי אַשְׁקְלוֹנִי הָיָה וְרֹאשׁ פַּטֵרכּוּלֵי הָיָה. וְאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ אָבִיו לֹא יָשַׁב עָלֶיהָ מִיָּמָיו. וְכֵיוָן שֶׁמֵּת עָשָׂה אוֹתָה יִרְאָה מִשֶּׁלּוֹ. פַּעַם אַחַת אָֽבְדָה יָֽשְׁפֶה שֶׁלְּבִנְיָמִין. אָֽמְרוּ מַאן דְּאִית לֵיהּ טָבָא דִּכְווָתָהּ. אָֽמְרִין דְּאִית לְדָמָה בֶּן נְתִינָה. אָֽזְלוּן לְגַבֵּיהּ וּפָֽסְקוּ עִמֵּיהּ בְּמֵאָה דֵּינָרין. סְלִיק בְּעִי מַייְתִיתָא לְהוֹן וְאַשְׁכָּח לְאָבוֹי דָּמַךְ. וְאִית דַּאֲמְרִין מַפְתְחָא דְּתֵיבוּתָא הֲוָה יְתִיב גַּוא אֶצְבְּעָתֵיהּ דְּאָבוּהּ. וְאִית דַּאֲמָרִין רִיגְלֵיהּ הֲווַת פְּשִׁיטָא עַל תֵּיבוּתָא. נְחַת לְגַבֵּיהוֹן. אֲמַר לוֹן. לָא יְכִילִית מַיְתִיתֵיהּ לְכוֹן. אָֽמְרִין. דִּילְמָא דְּהוּא בְּעֵי פְרִיטִין תּוּבָן. אַסְקִינֵיהּ לְמָאתַיִם. אַסְקִינֵיהּ לְאֶלֶף. כֵּיוָן דְּאִיתְעִיר אָבִיו מִן שִׁינְתֵּיהּ סְלִק וְאֵייתוֹתֵיהּ לְהוֹן. בְעוּ מִתַּן לֵיהּ כִּדְפָֽסְקוּ לֵהּ לָאֲחַרָייָא לָא קְבִיל. אֲמַר. מַה אֲנָא מַזְבְּנָא לְכוֹן אִיקְרָא דְּאָבָהָתִי בִפְרִיטִין. אֵינִי נֶהֱנֶה מִכְּבוֹד אֲבוֹתַיי כְּלוּם. מַה פָרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂכָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בוּן. בּוֹ בַלַּיְלָה יָֽלְדָה פָרָתוֹ אֲדוּמָה. וְשָֽׁקְלוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל מִשְׁקָלָהּ זָהָב וּשְׁקָלוּהָ. אָמַר רִבִּי שַׁבְּתַי. כְּתִיב וּמִשְׁפָּט וְרֹב צְדָקָה לֹא יַעֲנֶה. אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁהֵא מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל עוֹשֵׂי מִצְוֹת בַּגּוֹיִים.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
עד היכן כיבוד אב ואם. לר' אלעזר שאלו כדאיתא בפיאה:
ראש פטר בולי הוה. שר העיר וראש החיילות והחשוב שבהן היה:
מסטרתו לפני בולי שלו. היתה מכה אותו על הלחי בפני אנשיו וצבאיו ונפל קורדקסין ביתי היד שלה מידה. וכיון שמת. אביו עשה אותה האבן ליראה ולעכו''ם שלו מפני כבוד אביו:
ישפה של בנימן. אבן הישפה מאבני החשן שבנימן חקוק עליה ושאלו אחרי דוגמתה ואמרו שיש לדמה בן נתינה:
דילמא דהוא בעי פריטין טובין. שמא מבקש הוא מעות הרבה והעלוה לפסוק לו במאתים ויותר עד אלף ולא רצה:
כד פסקו לה לאחרייא. רצו ליתן לו כמו שפסקו לו בפיסוק האחרון באלף ואמר להן מה וכי אני מוכר לכם כיבוד אבי במעות איני רוצה ליהנות ממצוה זו כלום:
לא יענה. לשון עינוי הדין לא מאחר ולא משהא מתן שכרן של עכו''ם ופורע להן מיד:
אִמּוֹ שֶׁלְּרִבִּי טַרְפוֹן יָֽרְדָה לְטַייֵל לְתוֹךְ חֲצֵירָהּ בְּשַׁבָּת וְנִפְסַק קוֹרְדְּייָקִין שֶׁלָּהּ. וְהָלַךְ רִבִּי טַרְפוֹן וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו תַּחַת פַּרְסוֹתֶיהָ וְהָֽיְתָה מְהַלֶּכֶת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמִיטָּתָהּ. פַּעַם אַחַת נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ. אָֽמְרָה לָהֶן. הִתְפַּלְלוּ עַל טַרְפוֹן בְּנִי שֶׁהוּא נוֹהֵג בִּי בְּכִיבּוּד יוֹתֵר מִדַּאי. אָֽמְרִין לָהּ מַהוּ עֲבִיד לֵיךְ. וְתַנְייַת לְהוֹן עוּבְדָּא. אָֽמְרִין לָהּ. אֲפִילוּ עוֹשֶׂה כֵן אֶלֶף אֲלָפִים אַדַּיִין לַחֲצִי הַכִּיבּוּד שֶׁאָֽמְרָה הַתּוֹרָה לֹא הִגִּיעַ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ונפסק קורדייקון. הסנדל שלה ולא היה יכול לקשרה בשבת:
ותניית. וסיפרה להם המעשה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source